סמ"ר יהושע בן נעים ז"ל

קורות חיים

יהושע נולד בקזבלנקה שבמרוקו, בתאריך י"ב בטבת תש"ב (1.1.1942). בנם הבכור של אהרון ואליס בן נעים ואחיהם הגדול של אסתר, הצעירה ממנו בשנתיים, פאני, דוד ומאיר. האחות רחל, תאומה של מאיר, נפטרה בגיל 8 ימים. יהושע נקרא על שם סבו. הוא למד בבית הספר היהודי "כל ישראל חברים" והיה תלמיד מצטיין.

המשפחה היתה אמידה וחיה בבית אשר סביבו שטחי שדות ופרדסים. מצוות הדת והמסורת נשמרו באדיקות ע"י ההורים והחינוך של הילדים אף הוא היה דתי. בשנת 1951, נפטר האב באופן פתאומי. האם נותרה לבדה עם חמשת ילדיה. יהושע, שהיה אז בן עשר החל לוקח עליו את אחריות האב ונוטל על עצמו משימות ותפקידים שונים בכדי לעזור לאמו. האם אליס החליטה לעלות לארץ. הבית והפרדסים ננטשו והאם לקחה עמה כל פריט בעל ערך, זהב, כלי כסף ותכשיטים שעשויים היו לסייע למשפחה בעתיד.

בשנת 1953 החלה המשפחה את דרכה לכיוון ארץ ישראל. אל המשפחה הצטרפה גם אמו של אהרון, סבתו של יהושע שעבדה במרוקו כמיילדת ומרפא בעזרת צמחים והיתה מוכרת בעיר חאדרה כולה בזכות תרופותיה וידיה הנפלאות המוציאות ילדים בריאים לאוויר העולם.

במחנה העולים שהו כמעט שנה בעקבות מחלה של יהושע. לאחר תקופת המתנה זו עלו על אוניה שהביאה אותם לנמל חיפה ומשם לכפר יונה. בסופו של דבר יושבה המשפחה בחולות יבנה, בצריף קטן. באחד החורפים ירד גשם כבד. הסבתא שנשארה בצריף עם הילדים ערמה את המיטות אחת על השניה בכדי להציל את הילדים מפני השיטפון שסחף את כל תכולת הצריף. בעקבות שיטפון זה נותרה המשפחה ללא מסמכים ותעודות. לאחר השיטפון עברה המשפחה לצריך חדש. רק לאחר למעלה משש שנים עברו לגור בשיכון, במגורי קבע. הילדים והאם החלו מסתגלים לחייהם החדשים. יהושע הלך לבית ספר "אביר יעקב" ביבנה והאם החלה לעבוד בחקלאות. העבודה היתה קשה מאוד עבורה. היא לא היתה רגילה לעבודה פיזית ולתנאי האקלים בארץ. פעמים רבות ביקשה מאסתר או יהושע שיבואו לעזור לה בעבודה.

יהושע המשיך את לימודיו בחוות הגדנ"ע בחולדה. הוא היה ילד פיקח וחברותי ומוכשר בתחומים שונים. הוא אהב מאוד לבלות עם חבריו עליהם התחבב מהר. אחד מעיסוקיו המרכזיים היה משחק הכדורגל. הוא שיחק בקבוצת מכבי ביבנה וגם נשלח מטעמה לקורס מאמנים במכון וינגייט. כך יכול היה גם לאמן את הקבוצה וגם לשחק בה.

את בית הספר התיכון למד יהושע בקיבוץ נירים.

אהבתו הגדולה של יהושע לאורך חייו היתה - ים. הוא אהב לשחות, לצלול, לדוג וגם סתם כך ללכת על החול. בתקופת התיכון צלח יהושע את הכנרת בשחיה ובילה שעות רבות בצלילה ודיג. בעת שהותו בקיבוץ השתתף יהושע גם בחוג ריקודי עם. הוא אהב מאוד את הריקוד וחבריו מספרים שהיה רקדן טוב מאוד עם חוש קצב ויכולת תנועה.

בכל יום שישי, בשובו מהקיבוץ היו אחיו מחכים לו בקוצר רוח. אל הצריך בו התגוררו הוביל שביל ארוך. עיניהם של הילדים היו נשואות לקצה השביל, מחכים עד שיזהו את דמותו הקרבה ויוכלו לרוץ לקראתו. יהושע הקפיד להביא עימו תמיד דברים יפים לאחיו הצעירים, וגם נהג להביא ירקות טריים או פירות מהקיבוץ בכדי לסייע לאם. גם כשיצא מהבית לבלות עם חברים היו האחים הקטנים רודפים אחיו ומבקשים ממנו להצטרף. יהושע, בסבלנות אהבית, היה מסביר להם שעליהם לחזור הביתה ושישוב בקרוב.

עם סיום לימודיו, בשנת 1960, התגייס לחיל השריון. יהושע אהב מאוד את הצבא ונהנה משירותו. אחרי הטירונות נשלח לקורס מפקדי טנקים והיה למפקד טנק שרמן דיזל. עד שחרורו שירת בתפקיד זה בחטיבה 7 גד' 52. בשנת 1964 הוקם גדוד 129 של משוחררי גד' 82 ו-52 והוכפף לחטיבה 8. יהושע השתתף באימוני הגדוד שנערכו בדרך כלל בשטחי הנגב.

לאחר שחרורו עבד כמנהל עבודה בבית החרושת "אשפרה" לצביעת בדים לאחר מכן עבר לתפקיד מנהל עבודה במפעל לבניית בתים טרומיים. בתפקיד זה התגלו יכולותיו הגבוהות של יהושע לעבודה בצוות, כושר המנהיגות שלו ויכולתו להתחבב על הסובבים אותו במהירות. בנוסף לעבודתו היה יהושע חבר מועצה ביבנה ובהמשך חשב גם על האופציה להתמודד לתפקיד ראש עיריית יבנה.

בזמן עבודתו במפעל הכיר את פרלה. האהבה ביניהם היתה גדולה. לאחר חברות של שנה וחצי החליטו להתחתן, אך המלחמה הרסה את התוכניות.

קשריו הטובים ביותר היו עם אחותו אסתר. היה זה קשר של חברות קרובה, דאגה והבנה. לאחר שהתחתנה אסתר נהג יהושע להגיע בכל יום לבקר את אחייניו, שמר עליהם כשיצאו הוריהם מהבית והביא להם מתנות רבות. פאני, האחות הצעירה, התחתנה גם היא ויהושע קנה דירה בקרבת אחיותיו על מנת שיוכל להיות קרוב לאחייניו ומשפחתו. בדירה זו כמעט ולא הספיק לגור.

כאשר פרצה מלחמת ששת הימים התפלא יהושע מכך שלא נקרא לצבא. משפחתו הרגיעה אותו בטענה שאם היו צריכים אותו היו בוודאי קוראים לו. לאחר כמה ימים של מתח הגיע אוטובוס שאסף אותו לאזור רמת הגולן. אסתר, שישנה באותה שעה לא הספיקה לומר לו שלום. האם, שכנעה את יהושע שלא יעיר אותה.

יהושע השאיר למשפחה את מפתחות המכונית שקנה והדירה החדשה ויצא לדרכו. במכתבים המעטים שהספיק לכתוב הקפיד יהושע להיפרד במילה שלום ומעולם לא כתב את המילה להתראות. בבית המשפחה היתה תחושה קשה ופחד לשלומו של הבן.

יהושע השתתף בקרבות באזור רמת הגולן ונהרג בקרב בסיר א-דיב ביום הרביעי לקרבות, א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967), לאחר שגילה אומץ לב ונחישות בניסיון לעצור את מתקפת הסורים. יהושע הובא לקבורה זמנית בבית הקברות בנהריה ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.

לאחר מותו של יהושע ביקשה האם מדוד, האח, שהיה בשירות סדיר שלא יצא להפלגה עם הצוללת דקר. לאחר ויכוחים שוחרר דוד מהפלגה זו וכך ניצלה המשפחה מאסוף נוסף. לאחר סיום המלחמה נערך סיור למשפחות לאזור רמת הגולן. משפחתו של יהושע קיוותה לגלות פרטים נוספים על נסיבות מותו, אולם מעט הוא המידע הידוע להם עד היום על הקרב, כיוון שרבים מהיחידה נפגעו.

יהושע היה בן 25 בנופלו.

השתתף בקרב שנערך בסיר א-דיב ברמת הגולן כנהג-טנק, ובהסתערות על הרמה, ביום הרביעי לקרבות, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967) נפל. בקרב זה גילה אומץ לב ונכונות להקרבה.

יהי זכרו ברוך.