קורות חיים
קאמל (סמי) מצליח, בן יצחק ואסתר, נולד ב- 3.11.1949.
אצלנו בתותחנים, נוהגים לכנות את הצוותים השונים לפי מספרם הסדורי: "צוות מס' 1 "צוות מס' 2" וכו'. אולם לצוות שעליו פיקד קמל מצליח לא היו קוראים "צוות מס' 3" היו מכנים אותו "הצוות של מצליח" כי מצליח היה חייל מיוחד במינו. לאיש לא היה ספק כי הוא מפקד הצוות הטוב ביותר בסוללה ואולי בכל הגדוד כולו.
מצליח התחיל את שירותו הצבאי בנח"ל ורק אחרי שנה וחצי עבר לתותחנים. בחיל זה הוא פוגש את סעדיה שעתיד ללוותו עד לשעותיו האחרונות.
מספר סעדיה: "כשמצליח הגיע לגדוד שלנו הוא היה "ירוק" לחלוטין בכל הקשור למרגמה - אולם הוא גילה רצון עז ללמוד ולהשתלב בתותחנים. הוא צורף לצוות שלי ולי יצא להיות המורה הפרטי שלו בנושא המרגמה. הבחור ממש התאהב בנושא. תוך חודשים ספורים הפך לסגן מפקד צוות וזאת למרות שלפי דרגתו היה טוראי בלבד!".
סעדיה מהרהר רגע ומוסיף: "אני חושב שמה שייחד את מצליח היתה עובדת היותו חייל גאה. היתה לו הן גאוה עצמית והן גאות יחידה. אני זוכר שבאחד הימים בהם שהינו ברמה חטפנו הפגזה קשה. הנהג של הצוות ואני עשינו את דרכנו אל הטנק בזחילה. מצליח עשה את הדרך בקומה זקופה כאילו לא היתה כלל הפגזה".
על היותו חייל גאה מספרים גם פקודיו, חברי הצוות שלו: "מצליח הקפיד על הופעה מסודרת בכל תנאי אפילו בימים הקשים ביותר של המלחמה דאג להופעה חיצונית סדירה ודרש מכל חייליו שינהגו כמוהו". ובעצם מצליח לא היה צריך לדרוש משהו מחייליו הוא לא נזקק לכפיית מרות. חייליו בצעו את הוראותיו לפי הדוגמא האישית שנתן. "הוא היה מפקד למופת" אומרים פקודיו. "הוא היה גם חבר טוב" מוסיף אברהם חייל מן הסוללה. "זכורני שבעצומה של המלחמה, קבלנו פקודה לבצע פירוק משני של סדן המרגמה. זוהי פעולה די מסובכת המצריכה ידע טכני. מצליח פרק את הסדן בצוות שלו, ניקה, הרכיב אותו מחדש ואחר התרחץ היטב ופנה לנוח. אנחנו, בצוות שלנו לא הצלחנו לפרק את הסדן, חרף כל מאמצנו. פנינו למצליח, מצליח קם ומבלי לאמר מילה ניגש אלינו, פרק את הסדן, התלכלך כמובן, עזר לנו לנקות ולהרכיב מחדש. אמרנו לו תודה - והוא אמר: "שטויות, בחייכם!" אחר כך הלך לשאר הצוותים כדי לראות אם יש עוד חיילים שיוכל לעזור להם".
האסון שאירע לו הכה בתדהמה את כל מפקדי וחיילי הסוללה. עד היום יש כאלה המסרבים להאמין כי הוא איננו עוד בין החיים. הניח אשה ובן שנולד 5 חודשים לפני נפילתו.