קורות חיים
אלי, בנם של מתוקה ושלמה (שלומי), נולד ביום כ"ט באלול תשמ"א (28.09.1981). אח ללבנת, רעות, ליאב, אביאל ושרון.
אלי, השני מבין הילדים, היה ילד מקסים ונעים הליכות.
גדל ביבנה, ומגיל צעיר היה דמות משמעותית במשפחה, בעיקר עבור ארבעת אחיו הקטנים – רעות, ליאב, אביאל ושרון.
לאחר גירושי ההורים הוא ניהל את הבית, וסייע לאימו מתוקה ככל האפשר - גם ברמה הכלכלית וגם בענייני הבית והמשפחה. אלי היה מעורב מאוד בחינוך אחיו ואחיותיו, עזר להם בלימודים במסירות רבה והיה אוזן קשבת עבורם. כתבה אחותו רעות: "כל מי שהכיר את אלי ידע שעבורו זה קודם כל המשפחה ואחר כך הוא. אלי הקדיש את חייו למשפחה, ובמובן מסוים ביטל את הקידום של עצמו למען נתינה ועשייה עבור אחרים."
למד בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "יחידני" ולאחר מכן עבר לישיבה התיכונית "אחוזת יעקב", בגן יבנה. היה תלמיד מוכר ואהוב וסיים את לימודיו בהצלחה.
עם סיום התיכון התגייס לצבא. לאחר שעבר הכשרה שירת כלוחם במשמר הגבול (מג"ב).
לאחר שהשתחרר עבר לגור בגן יבנה, למד לימודי תעודה של ניהול לוגיסטי ב"מכללה האקדמית אשקלון", והחל לעבוד בחברה ליבוא ולשיווק מוצרי מזון קפואים, כנהג הובלות לכל חלקי הארץ.
אחיותיו של אלי סיפרו שהקדיש זמן רב לנתינה למען הזולת. לדבריהן, ההענקה של אלי לאחר הייתה חריגה, הרבה יותר מהרגיל: "הוא היה מסיים יום עבודה ומייד אחרי זה היה פונה לכולם 'מי צריך עזרה', 'מי צריך אותי'. לא בזבז זמן על סתם לנוח או לא לעשות כלום, בכל רגע שלא היה עסוק בעבודה היה לוקח על עצמו לתת יד לחבר, או לבן משפחה..."
ב-2013 עבר לעבוד כאחראי לוגיסטיקה במפעל "גדעון קוסמטיקס", שביבנה. שם עבד במשך כעשור. אלי אהב את העבודה והיה מאוד מסור לה. הוא הכשיר צוות עובדים וניהל אותם. סיפרה אחותו רעות: "הוא ממש הפך את העבודה למשפחה שלו. זה מילא לו את היום... השקיע את כל כולו והתנהל בתוך העבודה כאילו זה עסק אישי שלו עם התמסרות מלאה למשרה, לעובדים ולמהות התפקיד. בזכות זה כולם העריכו ואהבו אותו מאוד."
גם לאחר שאחיו ואחיותיו בגרו ונישאו, אלי עדיין נשאר עמוד התווך של המשפחה. אחותו סיפרה: "אומנם לא היו לו ילדים, אבל האחיינים שלו היו לב חייו, תמיד היה לצידם, פגש אותם יום-יום והיה מעורב מאד בחייהם." אחייניו אהבו והעריצו אותו ואמרו שהוא "האדם עם הלב הכי גדול." אחיינו איתמר, בנה של ליאב, היה קרוב אליו במיוחד. אלי ליווה אותו לכיתה א', ונכנס איתו בהתרגשות לבית הספר ביום הראשון ללימודים. הוא ישב איתו בכיתה וצילם אותו. האחים סיפרו: "כולם התפעלו ושאלו מי זה שמלווה כל הזמן את האחיינים לכל מיני פעילויות, תמיד היו מופתעים שזה היה דוד שלהם."
בשעות הפנאי הקדיש אלי לא מעט זמן לטיפול באופנוע שלו. האופנוע היה גאוותו והוא נהנה לטפח אותו. כמו כן נהג לבלות שעות בים, אהב לשבת בשקט על החוף ולהאזין למוזיקה טובה. כל שיר הזכיר לו תקופה, זמן או מקום. הוא האזין להופעות חיות, אהב את התחושה האותנטית של המוזיקה כפי שהייתה בהופעה עצמה, עם הקהל והאנרגיה המיוחדת.
ב-2020 אחותו שרון, שהייתה סטודנטית באותו הזמן, עברה לגור איתו בגן יבנה. בתקופה זו הקשר ביניהם התחזק ולאחר שנים שגרו בנפרד, התקרבו מאוד זה לזה.
באוגוסט 2023, לאחר שלוש שנות מגורים משותפים, עברה שרון לגור עם בן זוגה, שחר מנצור. אלי ושרון המשיכו לשמור על קרב חם וקרוב, ואלי אף היה בקשר טוב עם שחר.
בשבוע של חג סוכות תשפ"ד, אוקטובר 2023, חגגו בני המשפחה יום הולדת 42 לאלי. הם ישבו במסעדה למפגש מרגש שבו כולם נכחו, כולל שחר. בדיעבד הייתה זו מסיבת פרידה מאלי, משרון ומשחר, מספר ימים לפני הירצחם.
ביום שישי, ערב שמחת תורה, כ"א בתשרי תשפ"ד, 6 באוקטובר 2023, לאחר שחגג את ה"הקפות" בבית הכנסת ואכל ארוחת ערב עם בני המשפחה, נסע אלי לביתו. אחותו שרון ובן זוגה חזרו לביתם שברמת גן ומאוחר יותר נסעו דרומה לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה".
למוחרת, בשבת, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
בסביבות השעה 7:00, התקשרה שרון לאחיה אלי וסיפרה בבהלה ששחר, בן זוגה, נורה ושמצבו קשה. היא אמרה לו שאין מענה ממד"א וביקשה שיגיע לסייע לה. אלי, שלא ידע על מתקפת המחבלים, מייד מיהר דרומה ושוחח איתה בזמן הנסיעה. כשהתקרב לצומת שער הנגב, החל להבין את הכאוס המתרחש שם, ראה מכוניות עולות באש וגופות בצד הדרך ועדכן את שרון. היא ביקשה ממנו שיחזור אחורה, שלא יגיע, אך אלי התעקש והמשיך לנסוע. בדרך ראה שני מחבלים שהיו לבושים במדי צה"ל והאט, אך אז הם החלו לירות עליו. אלי פנה ימינה, לכיוון של שרון, כדי להימלט, אך גם שם חיכתה חוליה של מחבלים שירו בו והרגוהו.
זמן קצר לאחר מכן נורו למוות גם שרון וחברתה, כן מת בן זוגה שחר.
המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי הפסטיבל ורבים נחטפו לעזה.
אלי רפאל נרצח על ידי מחבלים באזור צומת שער הנגב, בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן ארבעים ושתיים. הוא הובא למנוחות בבית העלמין ביבנה ונטמן לצד שרון, אחותו האהובה. הותיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח.
על מצבתו כתבו אוהביו: "תיזכר כגיבור בחייך ובמותך, כמי שהיה עמוד התווך של משפחתנו, אהבת האדם והנתינה שבך, יובילו את דרכינו לעד".
חבריו לעבודה כתבו: "בלב כבד ונורא התבשרנו כי אלי רפאל ואחותו שרון רפאי, הי"ד, נרצחו בדם קר ע״י בני עוולה. אלי רפאל היקר ואהוב היה מנהל המרכז הלוגיסטי של החברה והפך לבן משפחה. לאלי היה קשר אישי וקרוב עם העובדים שמתחתיו ועם מנהליו, עובד מסור ומוערך ואהוב על כולם. אלי נרצח כגיבור בעת ניסיון לחלץ את אחותו שרון ובן זוגה ממסיבת הדמים וייזכר כגיבור בחייו ובמותו, כמי שהיה עמוד התווך למשפחתו בחייו וברגעיו האחרונים."
דרור, חברו כתב: "חבר יקר ואהוב, כל כך ברור שאתה זה שתקפוץ ראשון לנסות ולעזור ולהציל כל אדם באשר הוא. אני עדיין לא מעכל, אחי היקר. אתה מסוג החברים שגם אם שנים לא יצא לנו להתראות ולדבר, הפגישה הראשונה שלנו משאירה טעם שאף פעם לא התנתקנו. אתה היית חבר של אמת עם כל הטוב לב שלך, תמיד תהיה חקוק בליבי חבר יקר ואהוב."
לעילוי נשמתם של אלי ושרון נערכו שיעורי תורה רבים.
להנצחתם, משפחתם פועלת להוציא לאור ספר המבוסס על זיכרונות, חוויות, תמונות וסיפורים מחייהם ששיתפו חברים ובני המשפחה.