קורות חיים
ליאל, בנם הבכור של יונית ויעקב איטח, נולד בט"ז באלול תשס"א (04.09.2001) בירושלים. אח ליובל, אריאל ומאור.
גדל והתחנך בירושלים ובענתות. בחור צעיר תכול עיניים ויפה תואר, מלא שמחת חיים עם חיוך שובה לב. חבריו מספרים על ילד כריזמטי ומוקף בחברים. למד בבית ספר יסודי "יאנוש קורצ'ק", ובהמשך למד ב"גימנסיה העברית".
יעל, המחנכת שלו בחטיבת הביניים סיפרה: "היה לך כל כך חשוב להצליח בלימודים ושאפת תמיד שהוריך יהיו גאים בך... תמיד הייתי משתאה כמה חוכמת חיים יש לך, איך ידעת להוציא חיוך מכל אדם שעומד מולך, תמיד מוכן לתרום ולעזור, ולא פחות חשוב, כמה היית חבר אמת לחבריך".
איתמר, המחנך שלו בתיכון סיפר: "היית נער שובב וחינני, עם חיוך ענק ואנרגיות מטורפות. אין ספק שהיית בלב החברתי של הכיתה, בכל תמונה אתה במרכז עם חיוך קורן. תמיד היית ילד מאוד אהוב, בכיתה, בשכבה וגם ע"י ההורים והמשפחה. אני זוכר את ההורים המקסימים שלך, וכמה הם טיפחו אותך והעריצו את מי שגדלת להיות".
בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך לשלוש אחיותיו. אחותו יובל סיפרה: "כל החיים היית ההשראה שלי, המודל לחיקוי שלי, זה שתמיד פה בשבילי, זה שלא נותן לי לשנייה להיות עצובה".
נכד ראשון שהביא אור ושמחה למשפחה, כיבד את הסבים והסבתות, התעניין בשלומם וביקר אותם לעיתים קרובות. משפחה הייתה עבורו ערך עליון, והוא הקפיד להשתתף בארוחות ובמפגשים משפחתיים, במיוחד בשבתות ובחגים, ורק אז כל השאר.
מגיל צעיר אהב לשחק כדורגל, הלך עם אביו למשחקים של "בית"ר ירושלים", והפך לאוהד "שרוף" של הקבוצה שלא פספס משחק מעולם, לא משנה היכן התקיים ומה היה מזג האוויר. כן התעניין במכוניות, וידע לזהות בגיל קטן מאוד כל רכב לפי הסמל והמראה שלו.
כנער גילה אחריות, עצמאות, חריצות ומשמעת עצמית והתנהג בצורה בוגרת מכפי גילו. לקח אחריות על מעשיו ודבק בכל מטרה שהציב לעצמו. עבד מגיל צעיר וידע לשלב בין עבודה, חיי חברה ולימודים. מדי בוקר, לפני שיצא מהבית, הקפיד לסדר את המיטה וחדרו היה תמיד מסודר.
אחרי לימודיו התגייס לצבא ושירת בבסיס חיל האוויר בחצור. במהלך שירותו קיבל אות חייל מצטיין.
כשהשתחרר, עבד בעבודת כפיים בחברה של אביו קובי, ובשעות הערב גם באולם אירועים וחסך לטיול הגדול.
בכל מקום עבודה בלט במוסר עבודה גבוה, בחריצותו ובמסירותו ונתן דוגמה אישית לאחרים. אדם הישגי, שאפתן ויזם בנשמתו שלא נרתע מעבודה קשה, שראה בכל אתגר הזדמנות.
הוא טייל בדרום אמריקה במשך חצי שנה, צבר חוויות, ראה נופים מיוחדים והכיר הרבה חברים לחיים לדבריו. את אחד מצילומיו ששלח למשפחה ליווה במשפט: "יש רגעים שצריך לשבת רגע, לנשום אוויר ולהעריך", משפט שכל כך אפיין אותו כי ידע להעריך כל דבר בחייו.
עם חזרתו מהטיול, כיאה לליאל ממוקד המטרה, הוא נרשם מיד ללימודי הנדסת מכונות, עבר את מבחני המיון בהצלחה, בשאיפה להשתלב כמהנדס בחברה של אביו כדי "להרים" אותה לגבהים חדשים, כדבריו. כעובד זוטר בחברה לא עשה לעצמו הנחות, כי האמין שכדי לנהל חברה צריך להכיר אותה מהשטח. במקביל לעבודתו עם אביו, עבד גם בשעות הערב במטרה לחסוך כסף לקניית רכב, ממנו הספיק ליהנות רק כחודש וחצי.
אדם רחב לב עם נתינה אינסופית, "נדיב בלב ונדיב בכיס", כדברי אימו, הושיט יד לכל מי שנזקק לעזרה ולעצמו מעולם לא ביקש דבר. בלט כחבר טוב ונאמן שאפשר לסמוך עליו. היה החבר שמאחד בין כולם, המארח, המצחיק, היועץ, היוזם, טוב הלב, הנדיב והאדיב, והכול מתוך אהבה, צניעות וענווה.
סיפר דן חברו: "מהרגע הראשון שהכרנו הייתה בינינו אהבת אמת. תמיד היית שם בשבילי לכל דבר, תמיד היית ראשון לעזור ומכל הלב".
סיפר אופק: "תמיד ידעת להגיד את המילה הנכונה... תמיד זמין, תמיד מקשיב, לא משנה מתי, לא משנה כמה, ולא משנה איך. ילד שפשוט עושה הכול למען האנשים שחשובים לו ונותן כל כך הרבה והכל עם חיוך ועם לב הכי גדול בעולם".
שוהם חברו הטוב סיפר: אני רוצה להגיד לך תודה על הכול אחי, שהיית שם למעני ברגעים הכי קשים וברגעים הכי יפים. אתה ילד מיוחד, הכי חכם בעולם, נשמה טהורה ולב זהב שתמיד נותן מעצמו וכך היה גם ברגעיך האחרונים. החיוך והצחוק שלך ילוו אותי כל החיים. תודה על כל מה שלימדת אותי. לא יודע איך החיים שלי ממשיכים כשאתה לא איתי, אין שום אדם שיכול למלא את המקום שלך, אתה הכול בשבילי, אין לך מחליפים ולעולם לא יהיו. זכיתי בך".
ליאל היה אדם אופטימי ומלא שמחת חיים, עם צחוק מתגלגל וקול ייחודי, שידע לנצל כל רגע בחיים. נודע בטיעוניו המשכנעים ובדעה מוצקה כמעט בכל נושא. חבריו כינו אותו Mr. Know All.
המשפטים שאפיינו אותו היו: ״תנו לי לטפל בזה ויהיה בסדר״, ״סמוך עלי", "יהיה טוב", "אל תדאג! הכול בסדר" – זה המשפט שכתב להוריו בשעתו האחרונה.
בשעות הפנאי אהב לעסוק בספורט ובפעילויות אקסטרים ימי. שיחק כדורגל וכדורסל, גלש על וויקבורד ובסקי מים, ואף הוציא רישיון לאופנוע ים וסירה. כאוהד מושבע של "בית"ר ירושלים" אף הקדים בשבועיים את הטיול הגדול בדרום אמריקה אחרי שראה שם שהעפילה לגמר. לשמחתו, זכה לראות אותה זוכה בגמר.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ. באותה עת, חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; וכן על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
ליאל נסע באותו סוף שבוע לפסטיבל המוזיקה "נובה" ליד קיבוץ רעים, להיפגש עם חברים שהכיר בטיול בדרום אמריקה ועם עוד כשלושת-אלפים מבלים רקד ושמח.
עם תחילת מתקפת המחבלים, הוא וחבריו ניסו להימלט ברכב אך בשל עומס התנועה שנוצר ביציאה וירי שהחל בכביש, שוטרים כיוונו אותם חזרה לחפ"ק משטרתי שהיה במתחם המסיבה. חבר הציע לו לברוח יחד עימו, אך ליאל השיב כי לא יעזוב את שתי חברותיו והוא נשאר לשמור עליהן. במהלך הבוקר היה בקשר רציף עם משפחתו וניסה להרגיע אותם. בשעה 9:11 כתב: ״הכול בסדר, אנחנו במקום מוגן, צבא ומשטרה שומרים עלינו, אל תדאגו״, מאז נותק עימו הקשר.
ליאל הגן בגופו על אחת מחברותיו, סייע והרגיע אנשים שהיו בחפ"ק. כאשר מחבלים חדרו לשטח המסיבה, השוטרים הנחו את המבלים לברוח בקבוצות קטנות מהחפ"ק. ליאל וחברותיו רצו לכיוון אמבולנס, שם התחבאו השתיים. ליאל המשיך בריצה כדי למשוך את המחבלים לכיוונו במטרה שמתחבאי האמבולנס יברחו בזמן הזה. בסרטון ממצלמת האבטחה שהייתה בשטח נראה ליאל רץ, כשחמישה מחבלים רודפים אחריו, עד שהדביקו אותו וירו בו למוות.
בפסטיבל המוזיקה נרצחו למעלה מ-380 מבלים, וכארבעים ממשתתפי המסיבה נחטפו לרצועת עזה.
ליאל איטח נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן 22. הובא למנוחות בבית העלמין במעלה אדומים. הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות.
על מצבתו כתבו אוהביו: "שירת חייך מעידה עליך כי רבות מעלותיך. אהוב על הבריות, אוהב אדם ומשפחה, שופע נדיבות, נתינה ושמחה. נעים הליכות ומלא ענווה. הישגי ושאפתן, חבר מסור ונאמן, מלא חיים והרפתקן. צחוקך המתגלגל לנצח ילוונו. ילד אהוב יפה תואר שלנו", והוסיפו מילים שתחילתן יוצרת את שמו (אקרוסטיכון): "ליבנו יזכור אותך לעד".
כתבה אימו יונית: "ילד מלא באור, שבלכתך נשארנו בעלטה ובריק שחור... מי ידע שגעגוע הוא דבר כל כך מוחשי, כאב שאין לו מזור... פעם השמיים היו כחולים, היום הם כבר לא… תשמור עלינו משם ואנחנו נמשיך לשמור עליך מפה".
כתבה אחותו יובל: "תודה שגרמת לי להיות האחות הכי מאושרת שיכולתי להיות... תודה על כל חיוך וצחוק שגרמת לי. מלאך שלי, אתה תלווה אותי בכל צעד שלי, בכל שנייה בחיים שלי, בכל דמעה שתרד, בכל צחוק ובכל חיוך".
לזכרו של ליאל נפתח עמוד אינסטגרם remember_liel_itach עם הקדשות של בני משפחה וחברים, ותמונות מתחנות חייו השונות.
הופקו צמידים, מדבקות עם המשפט ״ימים שלא שמחנו, לא נקבל בחזרה״, ונכתב סיפור חייו.
הודפס ספר תהילים לעילוי נשמת ליאל, ונכתב ספר תורה לזכרו.
משפחתו של ליאל ערכה לזכרו טורניר כדורגל ועומלת ללא לאות להנצחתו.