סמ"ר גיא פולד ז"ל

אלבום תמונות

גיא- יש כל כך הרבה דברים שרצינו להגיד לך ולא הספקנו.
בזמן שנכתבות מילים אלו הדמעות זולגות ללא הפסקה והגרון חנוק.
וכל מה שעולה במחשבותינו זה למה?
במה חטאנו שהעונש שקיבלנו הוא כה כבד ונורא...
בכל פעם שהיית מתקשר מהצבא או שנפגשנו בבית, הייתי מבקש ממך:"תזהר תלבש קסדה שאתה יוצא מהחמ"ל תחשוב לפני שאתה פועל מכיוון שמסוכן איפה שאתה נמצא" אם זה בשטחים, אם זה באימון או אם זה בגבול הצפון.
יום שישי לפני יומיים נפגשנו כל המשפחה אצל ההורים וישבנו ודיברנו על החיים, על הצבא, פוליטיקה, ספורט וחברים, בלי שאף אחד יעלה על הדעת שזוהי תהיה השיחה האחרונה שלנו...והנה באותו יום שבת לפנות בוקר, בחופשתך מהצבא, 10 מטר לפני הכניסה לבית ליד האוטו שלך, איבדנו אותך ולעולם לא תשוב.
-כל כך הרבה דברים נשארו פה פתוחים בחלל הריק ללא מענה.
אני מסתכל על הקבר ובטוח שאני נמצא בחלום בלהות, ואני מחכה שמישהו יופיע, יטלטל אותי ויעיר אותי ויחזיר אותך אלינו.
היית בחור רגיש מתחשב, עוזר לזולת, חייכן, חכם, ילד של אבא ואמא.
אני זוכר איך בכל פעם שהיית מגיע לחופשה מהצבא היית נוסע לבקר את הסבתא, הסבא והדודה.
היית דוגמא ומופת לכולנו, פרח שעוד 4 חודשים היה צריך להיות בין 21 ונקטף מבעוד מועד.
ללא שום הכנה מראש, באופן פתאומי אשר משאיר את כולנו חסרי אמונה, מוצאים את עצמנו בוהים שעות בנקודה בלתי ברורה בחלל הריק ומנסים להבין, לעקל ולקלוט את מה שקרה.
אני לא יודע אם אי פעם נצליח אבל לך אני אומר שלעולם ועד אתה תהיה בליבנו במחשבותינו בכל מקום שבו נהיה ובכל שעה.
נזכור אותך תמיד גבוה, חסון, עם שיזוף צבאי כילד האוהב את הזולת, את המשפחה והחברים.
ילד שאוהב לבלות, לכייף וכשצריך תמיד נמצא שם בשביל לעזור.
תמיד נזכור את המבט שלך שייחרט במוחנו לעד עם החיוך המיוחד שלך הצדדי הקטן.
אנחנו יושבים וחושבים איך לסיים משהו שמעולם לא רצינו שיסתיים.
אנחנו שולחים לך אינספור נשיקות, חיבוקים...
אוהבים אותך תמיד

המשפחה.