סגן אורן זיו ז"ל

"נתבקשתי לכתוב על אורן ובאמת אני לא יודע בדיוק מה לכתוב. אני אכתוב עליו שהוא היה חבר טוב? אני אכתוב עליו שהוא היה ילד מאוד מסודר? ואולי במקום לחפש סיפור עם מוסר השכל ועם פואנטה אני פשוט אכתוב על רגעים יפים שבילינו יחד. אני כותב קטע זה בחג השבועות. את שבועות של 1999 בילינו אורן ירון ברק ואני בבה"ד 1. כמו שבועות הנוכח גם השבועות ההוא היה סוף שבוע ארוך. ומצאנו את עצמנו בצבא כשכל החברים עושים סוף שבוע בבית. לא עשינו הרבה- קצת ברכה וקצת ישבנו אבל כמה אופייני לאורן למצוא את החיובי בכל סיטואציה. ואז הוא אומר "עזבו אותכם בית, תראו איזה בית הבראה פתחו לנו פה בבה"ד 1"
(דודי)

"הוא היה טיפוס די ביישן וצנוע. הייתה לו מן אינטליגנציה מופנמת כזאת שבאה לידי ביטוי באותן הערות והציניות שבה הוא השתמש".
"הוא היה בנאדם מאוד רציני; כשהיית מדבר איתו הוא אף פעם לא היה נותן לך הרגשה של זלזול. הוא ידע נהדר לשלב בין רצינות לחוש הומור".
(רונן)

"הוא היה ציניקן כזה. היה דופק משפטים... חבר'ה מדברים ופתאום אורן מביא משפט וכולם על הרצפה... זה היה בא לו בטבעיות, הוא היה שנון כזה"
(ירון)

"הוא מאוד אהב לצאת למסיבות. הוא היה רקדן גם. אורן מאוד התחבר למוסיקה קצבית. היה לו קצב. תמיד כשהתלבטנו לאן לצאת הוא היה מושך למסיבות"
(גלעד)

"שתי שבתות לפני שאורן נהרג, גם הוא וגם החברה שלי עשו שבת.הם היו במוצבים קרובים; אז אספתי את החברה של אורן ונסענו לבקר את שניהם. לקחנו אותם איתנו, טיילנו בצפון, ואכלנו ביחד במסעדה (היה קצין תורן שהחליף אותו). שמנו את השיר "The Show Must Go On", של Queen זה היה ה-Double Date האחרון שיצאנו ביחד וגם הפעם הראשונה שראיתי אותו בבסיס. הוא היה אז 4 חודשים בגדוד. הוא הראה לי את המשרד שלו ומאוד התגאה במה שהוא עושה ובגדוד. הוא הראה לי איפה יושב המג"ד שלו. אז ראיתי מה זה גדוד, מה זה שליש. הוא הסביר לי מה התפקיד של מש"קית הת"ש שלו. אז הבנתי לראשונה מה שליש עושה בגדוד וזה מה שגרם לי לצאת לקורס שלישים".
(פז)