טר"ש יהודה אוחיון ז"ל

מכתב לאחי הבכור, אחי הצעיר
יהודה אחי הבכור, אחי הצעיר. לפני כחודש ציינו שלושים וחמש שנים מאז נפרדנו ממך לעד.

שלושים וחמש שנים ונראה כאילו זה קרה אתמול. שלושים וחמש שנים שבמהלכן התרוצצו במחשבותיי עשרות מכתבים המיועדים אליך, אחי. מכתב לכל עת ולכל חפץ. לחתונה, ברית מילה, בר מצוה, טיול, מחלה. עשרות מכתבים שלא נכתבו, זהו המכתב הראשון שאני מעלה על הכתב. הכתיבה קשה לי, הלב כואב , כבד. שלושים וחמש שנים ושאלות כגון "מה היה קורה אילו" או "מה הייתי אומר לך אילו נפגשנו היום" עולות במוחי לא פעם. מה לכתוב לך, על מה אספר לך, אחי היקר? אכן, מה כותבים לאח שבאופן פתאומי נפרדת ממנו בגיל שש.

אני בוהה במסך המחשב, מתלבט במה להתחיל ואיך לסיים.

שלושים וחמש שנים, שנות דור. ואתה כה חסר אחי. שלושים וחמש שנים ואמא עדיין לא יכולה לבטא את שמך יהודה.

כאשר נפלת בקרב אמא הייתה בהריון מתקדם, בן נולד. בשמך היא קראה לו יהודה. אבל עדיין לא עלה שמו על דל שפתיה. קוקי קראנו לו, כדי להקל עליה.

בן אחי, ככה היא קוראת לו בשמו של יהודה שטרית, בן הדוד.

כשלוש שנים חלפו לפני שהחליטה להיפרד מבגדי האבל. אחיה משה. שעמד להתחתן, ביקש שתגיע לחתונה, הסכימה. בשנים האחרונות היא מספרת עליך יותר ויותר. משתפת אותנו בחוויות ובאירועים. כולנו בולעים את דבריה בשקיקה. מצטערים שלא זכינו להכירך. אבא ניסה להסתיר את כאבו. שמר הכל מבפנים, בלב. אבל ניכר עליו שהוא כואב ובוכה את חסרונך.

עשרה אחים ואחיות אנחנו, חמשה בנים וחמשה בנות, כולל אותך כמובן. תשעה נכדים ונכדות, שני נכדים סיימו שירות צבאי, ושניים שרק התגייסו. בני בנימין הוא הבנימין שבחבורה, לפות לעת עתה.

בקרוב, בעזרת השם, תיוולד ליהודה הנכדה העשרים. וכן יש גם את שליו, נין ראשון שרק נולד. משפחה חמה, גדולה, מלוכדת ושמחה, אבל חסר בה משהו, אתה חסר, וגם אבא. על אף שלא ממש הספקתי להכירך אתה חסר לי, לנו. בארוחת שבת, בחגים, באירועים משפחתיים (ויש הרבה), בטיולים המשפחתיים ובסתם יום של חול.

בקיץ 1989 אבא לקה באירוע מוחי, חצי הפלג הימני של גופו שותק. לאחר שהייה לא קצרה בבית חולים למד לבצע פעולות יומיות שגרתיות. אולם עדיין היה זקוק לעזרה שלנובפעולות אחרות. אתה יכול לנחש שהיה לו מאוד קשה עם העובדה שנזקק לעזרה של אחרים. למי שכל חייו היה פועל ועבד עבודת כפיים היה קשה לקבל את העובדה שאינו עצמאי.

אנחנו עשינו הכל כדי לאפשר לו ניידות מלאה. לא רצינו שיהי מצב בו אבא לא יוכל להיות במקום מסויים או להשתתף באירוע כלשהו בגלל היותו מרותק לכסא גלגלים. אפילו לשיט קיאקים, שהיה במסגרת טיול סוכות מסורתי של המשפחה המורחבת, התעקשנו לקחת אותו. והוא אהב את את זה.

לפני כשמונה שנים אבא נפטר, שמור עליו שם למעלה. כשנה לפני שאבא נפטר חלק מהמשפחה המורחבת נסעה לטיול שורשים במרוקו. אבא השתתף בטיול למרות היותו מרותק לכסא גלגלים.

נפלה בחלקי הזכות והתלוויתי לאבא ואמא. לא אגזים אם אומר שהטיול הזה היה אחד הדברים המרגשים ביותר שחוויתי. במהלך הטיול ביקרנו בעיר בה גרה המשפחה, עיר הולדתך. את הבית בו נולדת ראינו רק מבחוץ. הדיירים לא ששו לאפשר לנו להיכנס. בטח חששו שאנו מבקשים לתבוע את הבית בחזרה. ההתרגשות שאחזה באמא ואבא, בדודים ובדודות, ששבו למחוזות ילדותם לאחר כ- 40 שנה, סחפה את כולנו.

נראה כי החיים במדינה מתנהלים ממלחמה למלחמה. כשלוש שנים אחרי שנהרגת פרצה מלחמת יום הכיפורים, ואחר כך פרץ גם השלום עם מצרים. השלום הוא שלום קר, אבל עדיף על מלחמה. במסגרת הסכמי השלום ישראל החזירה למצרים את כל חצי האי סיני, המקום בו נפלת הועבר לידי המצרים.


פיני