טר"ש יהודה אוחיון ז"ל

הייתי בן 9 כשיהודה נהרג. אני זוכר כמה שאהב ספורט ובאופן מיוחד כדורגל ואת המשחקים במגרש הכדורגל ברחוב האלון.
בזמן השבעה לא עיכלתי את המוות, צחקתי ונהנתי כשהגיעו הרבה אנשים. לאחר השבעה החיים בבית השתנו ושום דבר כבר לא חזר להיות אותו הדבר.
אמא הפסיקה לדבר ולבשה רק שחור משך שנים רבות, סבלה קשות וגם אבא השתנה והפנים את כל הצער והכאב.
לאחר שיהודה מת נולדו לי שני אחים נוספים. לראשון שנולד כחודשיים לאחר המוות, קראו יהודה, אבל כולם מכנים אותו קוקי מפני שאמא התקשתה בהגיית שמו.
המוות של יהודה השפיע על כולנו והמשפחה ממשיכה לקיים את סעודת האבלים לזכרו עד היום.