טוראי חיים (חויטה) מזוז ז"ל

ה"מותרות" שבבית מזוז
העיירה התוניסאית טיטואן שוכנת בדרום האי ג'רבה, בין מדנין לבן גרדן. כאלף וחמש מאות יהודים ישבו בטיטואן לפני שנים, כיום אין בה אלא כמאתים יהודים, ולהם רב שוחט מוהל, הוא רבי מעתוק מזוז - תלמידו של רבי מרדכי סגרון, המשמש כיום רבו של המושב זמרת שליד נתיבות. בנים ובנות לו לרבי מעתיק מזוז, ואם כי עדיין לא עלה ארצה - הקדים ושלח לפניו את בנו ואת בתו. אף אותם לא ליוותה ברכתו לדרך, אלא לאחר שהקימו בית. כן היה גם חיים-חויטה בנו.

חיים-חויטה למד תחילה תורה מפי אביו הרב, ולאחר מכן מפי רבנים זולתו ב"חדר" שבעיירתו טיטואן. תם וישר היה מעודו. לא עסק בגדולות ובנפלאות ממנו. גם כאשר בגר ידע את דרכו: מבית אביו ל"חדר", לבית הכנסת הנאה שעמד בכיכר השוק.

כאשר הגיע חיים-חויטה לגיל שמונה עשרה השיאו אביו אשה: הנערה שרה עתוקה חדד, בת גילו. בת טובים היא עתוקה. אביה משו חדד, סוחר עשיר היה בעיירה הסמוכה, מדנין, גם תלמיד חכם. אך בעוד מגדיל הוא עסקיו עד תוניס הבירה - כרע ומת. היתומה נישאה לחיים-חויטה מזוז.

שנה לאחר מכן, כאשר כבר נולדה לזוג מזוז בתם הבכירה דינה, פנו לר' שמואל עידן, פעיל העליה בתוניס, ועלו ארצה. נתיישבו ביבנה. כאן - המשיך חיים-חויטה מזוז באורח חייו מאז. עם שחר השכים לתפילה בבית הכנסת לעולי תוניס, על שם רבי יוסף בוכריז, שברחוב הסמוך, משם לעבודתו בבית החרושת לחוטי טכסטיל. שב לעתותי ערב לביתו, אל אשתו, אל ילדיו, שרבו ברוך ה' והלכו: לדינה נולד אח, אריה, ואחריו אסתר ומשה ומרגלית.

אף כאן - תם וישר היה. כל שעה פנויה שהה בבית הכנסת: שחרית, מנחה, ערבית. או ישב בפתח ביתו הצפוף עם ילדיו, למדם אלף בית. תם וישר וירא אלקים וסר ומרע.

והאשה, זו שרה-עתוקה, בתו של רבי משו חדד תלמיד החכם והסוחר, כמעט ולא יצאה את פתח הבית. הילדים רכים היו, והכסף שהבעל השתכר לא היה רב. כל היום טפלה בילדיה, והבית במערומיו. דל. מפעם לפעם היתה מתווספת מיטה. מה שמחה שבעלה הפתיעה כאשר קנה כיריים של גאז לביתם. אלו ה"מותרות" היחידים בבית. יותר אין כל. אך רב שחוק הילדים הנאים, עיניהם השחורות והנאות. רק אלו הפיגו את אפרוריות האוירה הקודרת של הימים הרבים.