אלבום תמונות
מיכאל
בע"ה
הנה החג מגיע
ומיכאל שלי לא הופיע
עיניי נושאת אל כל הכיוונים
אולי יופיעו פה ושם סימנים
רואה חיילים הביתה חוזרים
חוזרים לאמא עם פרחים.
עוד מעט חלפה שנה
ואני מחכה כל פעם, ולא באת
הלכת, ולאמא לא שבת!
הבוקר קמתי וחיכיתי
לצילצול הפעמון ציפיתי
לראות את מיכאלי שלי.
שמחה היתה בביתנו
איך שכולנו בבית בילינו
איך אמשיך בלי בואך
בלי בואה של נשיקה מתוקה
אז כשבאת אמרת:
"אמא מה יש לעשות בסוכה"
ושאלת אם היא גמורה.
עכשיו, רבונו של עולם
איך שלקחת את מיכאל שלי
בחג מרגישה שעקרת את ליבי
עקרת את ליבי מגופי.
מיכאל הבאת לי שתי נכדות
ולאחיך אחייניות
בחג להן משעמם, איפה אבא הן שואלות
הן בחיקו של אביהן רוצות להיות.
האם תבוא את הסוכה לקשט?
כמו אז לא שכחתי - אני זוכרת
ותכתוב כמו שאז "ברוכים הבאים"
לאורחים שבאים ובסוכתינו יושבים.
עופי עופי יונתי
בירכת שלום למיכאל תישאי
אני עדיין לא מאמינה
ולכן לך אשלח ברכה
על ידי יונה לבנה
שאותה אליך תישא
אבא שומר בפנים הכל
אני לא מבינה איך הוא יכול
אולי בזכות שיר זה
קצת כאב יצא
אבל הוא נשאר בפנים
למרות הכל לא אשכח אותך לעולמים!
ערכה דגנית,
בת הדוד יצחק צברי