קורות חיים
טל, בן הזקונים של פני ושמעון, נולד ב-י"ט בחשוון תשנ"ד (03.11.1993) ביבנה, אח ללירן וחן. טל נולד בעיר יבנה. בגיל שנתיים עברה המשפחה להתגורר באשדוד. שם גדל והתחנך בביה"ס היסודי "חופית", ובתיכון "מקיף ט'" במגמת מדעים-מצטיינים, אותה סיים בהצטיינות עם הגברת מקצועות הביולוגיה, אלקטרוניקה ומחשבים.
טל היה אהוב על חבריו וחברותיו לכיתה ולשכבה, וכונה כ"נסיך" של השכבה. במהלך השנים הוסיף אנשים רבים למעגל חבריו, ולצד חברי ילדות כמו דניאל וניר, טיפח קשרים עם חברים נוספים, הן מהכיתה והן מהשכבה. היו לו מספר "חבורות", וכל אחת הייתה כזו עמוקה וייחודית. בנוסף היה בולט וייחודי בין בני הדודים במשפחה המורחבת. הוא ידע ליצור קשרים הדוקים עם בני דודים בני גילו בחו"ל כאשר מחסום השפה המשותפת לא היווה עבורו מכשול.
בכיתה י' יצא טל לטיול מטעם העבודה של אביו במהלך "עופרת יצוקה". "לצערי לא יצא לי להכיר את טל באופן אישי, אבל אני יכולה לספר לך על טל מהעיניים שלי - של אדם זר שלא הכיר. אני בן אדם עם זיכרון אפסי, אני אף פעם לא זוכרת פרצופים, אבל את העיניים של טל אני לא מצליחה לשכוח. אחרי 4 שנים בערך עדיין זיהיתי את התמונה שלו ישר, למרות שלא ראיתי אותו מאז, וזה נדיר אצלי. אני זוכרת את טל מטייל בספארי עם חברים שהכיר כנראה לפני, צוחק איתם, תמיד צנוע וחברותי. מחכה בסבלנות ועוזר למי שצריך להוריד את המזוודות. היו בעיניים של טל משהו מיוחד, מבט עמוק ושליו שכמעט היה אפשר להפנט ממנו. עיניים טהורות ומלאות תום שמעולם לא שכחתי וכנראה שגם לעולם לא אשכח". הוא תמיד היה חברותי לכולם, ועם זאת לא המוני שעושה יותר מידי רעש וצלצולים...מהסוג של האנשים הנדירים האלה שקשה לא לשים לב אליהם, למרות שהם בכלל לא דורשים תשומת לב. הייתה בו שלוות נפש וכריזמה שיכולה להפיל אותך במבט אחד, בלי יותר מידי מילים-העיניים של טל סיפרו עולם. חוויה שהגיוני לשמוע מפיו של מכר או חבר/ה קרובים לטל, אך דווקא נופר נחום, בחורה זרה לטל שלא הכיר והיא לא הכירה אותו, ראתה בו כל-כך הרבה בכמה ימים של טיול משותף לפני מספר שנים.
לאורך שנות חייו הספורט היה נדבך מרכזי עבורו. החל מחוגי כדורגל במועדוני ספורט לנוער, אשר זיכו אותו בגביע שחקן מצטיין באחת העונות, ועד לעיסוק כדרך אורח חיים בריא. טל היה לובש את בגדי הספורט, נועל את נעלי הריצה, מצטייד באוזניות ויצא בריצה לטיילת החוף באשדוד ולחוף הים עצמו, שם היה רץ באופן עצמאי ומבוקר, לצד אימוני תרגילים ואימוני חדר כושר מספר פעמים בשבוע. "יצאנו לריצה ארבעה חברים וטל, ולאחריה ביצענו תרגילי כוח שכללו שכיבות שמיכה. כאשר טל הבחין שקשה לאחד מאתנו, הזריק בנו "זריקת מוטיבציה" ומעבר לפק"לים שלו, ביצע עם החברים שהתקשו את אותם שכיבות, עם כל אחד באופן אישי, תוך קריאות עידוד שדרבנו אותנו להצליח במשימה" מספר חברו רז.
טל אף השתתף במירוץ חברת "נייקי" שהתקיים בתל-אביב בנובמבר 2011, והגיע לקו הזינוק לאחר 10 ק"מ ריצה בזמן של 43:29 לצד טניסאי מפורסם - דודי סלע.
בין תחביביו השונים טל אהב לטייל ולהכיר את הארץ דרך הרגליים.
באוגוסט 2011 יצא טל עם חבריו רון, רם ודור לטיול "חוף אל חוף" בצפון הארץ. "יצאנו למסע בסוף הקיץ האחרון שבין בית הספר לצבא. מזג האוויר היה לוהט והתיקים היו כבדים מאוד. תוך כדי המסלול בנחל כזיב דרכתי בצורה לא נכונה על הרגל ונקעתי אותה. במהלך טיפוס של שעה במעלה ההר המפותל, המשקיף על מצפה גורן, טל ראה שהפציעה שלי החמירה והחליט לקחת ממני את התרמיל, שהיה עדיין יחסית עמוס ורץ קדימה כדי להזעיק עזרה. הוא מצא חבורה של מטיילים שאחד מהם היה בעל רקע בעזרה ראשונה, וחבש אותי. את המשך הטיפוס במעלה ההר צעדתי כשרגלי חבושה, וטל צעד ששני תיקים על גבו - שלו ושלי" תיאר רם את שאירע בקיץ לפני הצבא.
טרם גיוסו בשנת 2012, יצא טל עם רון חברו לטיול גלישה בחרמון, שם הפגין את כישוריו גם בעולם הגלישה בסנובורד. חודש לאחר מכן יצא עם חבריו ניר ואביאל לטיול מקטע ב"שביל ישראל", אותו שביל שתכנן להשלים במלואו בבוא הזמן. חברו אביאל סיפר: "בסיום המסלול היינו צריכים לתפוס טרמפ באחד הכבישים. אבא שלי הלך ראשון - לא הצליח, אני וניר אמרנו נלך ננסה - מרימים ידיים, מנסים לתפוס טרמפ, ואף מכונית לא עוצרת לנו. טל אמר "חכו רגע אולי אני ילך לנסות". המכונית הראשונה שעברה ליד טל עצרה. זה באמת מסמל את טל, כמה שהיה לו פרצוף מחויך, פרצוף של ילד טוב, חמוד שכולם אהבו אותו". במקביל לטיולים שערך עם חבריו, טל היה מטייל גם עם אחיו הגדול לירן, שהיווה עבורו חבר מעבר לאח הגדול.
הים והגלישה היו אחת האהבות החדשות של טל. עם ניצוץ בעיניים הוא החליט לעלות על גלשן ולטרוף, את הים.
לאחר שרכש גלשן וחליפה החל ללמוד שיעורים אצל גולש מקצועי, וכן דרך חבריו המנוסים. "איך אמרת לי שאתה רוצה שאני ילמד אותך לגלוש ואמרתי לך "אין בעיה תשיג גלשן ואני ייקח אותך". רצת אלי בים כולך מבסוט "השגתי גלשן", כשהחיוך היה דבוק לך כל-כך על הפרצוף כאילו הגשמת חלום, ואני רק חייכתי אליך. גרמת לי להרגיש גאווה שאני יכול ללמד כמוך, מלך העולם, אריה, בן אדם חזק וטהור, שלא נוטר טינה לאף אחד ורק מחפש לעשות טוב על הלב לאנשים, שתמיד עוזר ותמיד שם, תמיד מתעניין ומצחיק, שאכפת לו בלי שאפילו ינסה להראות את זה, מה זה לגלוש". תיאר ליאור חברו לים ולתיכון.
על האהבה החדשה לא ויתר עם גיוסו לצבא, ובכל יום שישי שהיה חוזר מהצבא, מהמדים היה משתחל ישירות לחליפת הגלישה, לוקח את הגלשן ויורד אל הים. בחוף "גיל" היה פוגש את החברים, והיה חי את הים דרך הגלים. הרצינות השאיפה המתמדת להשגת המטרה, המצוינות והנחישות, שהיו נר לרגליו הן כתלמיד והן כספורטאי, באו לידי ביטוי ברצונו לשירות משמעותי בצה"ל. דרך זו הייתה ברורה מאליו, נוכח העובדה, כי שני אחיו שירתו כקצינים, וכבר מהבית נשם את "אוויר" הערכים והנתינה.
טל עם נתוני איכות גבוהים (קב"א 55 ומתאם קצונה 2) החל במיונים לקורס טיס. הוא צלח את השלבים הראשונים, והגיע לגיבוש. אותו סיים אך לא עבר. לאחר מכן עבר טל עבר גיבוש לשייטת 13 - לשם חלם התקבל. למרות סיום הגיבוש, מקומו לא היה בין אנשי הצללים, תוצאה שגרמה לאכזבה בליבו.
חברו ארז שיחזר: "נתקלתי בטל יום אחד ברחוב והיה לו מבט עצוב, שאלתי אותו "טל מה קרה? זה חריג שאתה לא מחייך. הוא ענה "סתם אני מדוכא, עשיתי גיבוש ולא הצלחתי בו". עניתי לו "אתה לא הצלחת?! טל אל תדאג, הכל בסדר והכל לטובה". טל בתגובה אמר "אני לא מבין למה, הייתי ראשון בכל". מרוב שהיה צנוע הוא לא רצה לספר איזה גיבוש הוא עשה, גיבוש לשייטת...".
עם סיום "יום סיירות" וראיון ליחידת "אגוז" טל התגייס ליחידה במרץ 2012. בשיחה עם חברת ילדותו נטע ערב גיוסו, טל היה דרוך ומוכן לעלות על מדים בגאווה. "אני לא ממש מרגיש את זה... / כן חוסנתי / אני יודע למה אני הולך / הכנתי את עצמי כבר / שנים אפשר להגיד שאני מכין את עצמי. / היעוד היה השייטת, אבל איך אומרים / כיוונתי לירח ונפלתי בין הכוכבים / עכשיו להישאר שם".
טל הביע אופטימיות גם שלא התקבל לשייטת 13, ושמח על גיוסו ל"אגוז". טל החל את דרכו בבא"ח חטיבת "גולני" כטירון ביחידת ההכשרה של יחידת "אגוז". כשנשאל לאן התגייס, לא ציין את שם היחידה המובחרת, אלא השיב "לגולני".
"לוחם עם מצוינות אישית בכל תחום. ידענו שהוא יבצע כל משימה שיתנו לו בצורה הטובה ביותר. סמכנו עליו בעיניים עצומות" סיפר מפקד הפלוגה סרן משה. "טל היווה את זריקת המרץ בכל מסע ומסדר שערכנו, ותמיד היה חייל שמתאפיין באופטימיות וחייכנות. הוא היה אדם ישר עם לב טוב והתעלה מעל כולם".
כבר בהתחלה סומן על-ידי מפקדיו לתפקידי פיקוד וקצונה בעתיד ונבחר למפקד חוליה.
היה מהמובילים בריצות ובכושר במחלקה, ונהנה מאוד משהותו בצבא ומחבריו החדשים לשירות. "גם כששאלתי והיה קשה אמרתי לך "העיקר שאתה נהנה..." ואתה תיקנת "אני מרוצה". אמר לנטע חברתו באחת השיחות.
בשבת האחרונה, באו לבקרו בבא"ח הוריו ואחותו חן. שבת שלא תיארו כי תהיה הפעם האחרונה שייפגשו. טל היה לאחר ארבע שעות שמירה, כאשר השאר שמרו שעתיים. לאור מחסור בכוח אדם, טל זינק ממיטתו בשעות הצהריים של יום שבת, והתנדב לבצע שעתיים נוספות של שמירה, לבקשת אחד החברים.
עם סיום הטירונות יצאה הפלוגה לשבוע סד"כ בירושלים. במהלך ביקורם בכותל ניגש תייר אמריקאי והגיש לטל ולחברו 200 דולר כאות הוקרה על תרומתם למדינה. השניים מיד סירבו בנימוס להצעתו, וטל אף לא הסכים להתלוצץ על הנושא עם חברו.
טל שיתף את אביו בחוויה זו בשיחתם האחרונה ביום ראשון בשבוע. במהלכה הספיק להגיד כי כואב לו הראש. אותו כאב התדרדר לחולשה, הקאות, והמשיך לערפול וחוסר הכרה מלא, שהובילו אותו ביום שלישי לביה"ח "הדסה עין כרם" בירושלים בליווי החופ"ל יואב, האדם האחרון ששוחח עם טל. בהבחנה ראשונית עלה חשש כי מדובר בדלקת כרום המוח, שאושש על-ידי בדיקה.
יום לאחר מכן טל היה מורדם ומונשם במחלקת טיפול נמרץ, והרופאים הביאו נימה אופטימית, כי יימצא החיידק הקטלני.
בשעה 2:00 לפנות בוקר ביום חמישי המצב הדרדר בצורה קריטית לידי בצקות במוח, ובהמשך למוות מוחי, לאחר שבוע ימים של תקווה.
הבדיקות הרבות, הרופאים המומחים מהארץ ומחו"ל, מאמצי הצבא, הירתמות המשפחה הנרחבת מהארץ ומחו"ל וכן התפילות הרבות לנס שטל ייפקח את עיניו עלו בתוהו. טל נפטר בעת מילוי תפקידו ביום ה' באב תשע"ב (24.07.12) בן 19 שנים.
הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בעיר הולדתו - יבנה, שם נקבר לצד אח אביו, יוסף סבג ז"ל שנהרג במהלך שירות מילואים. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.
"בתקופת שהותו במחלקתנו עשינו כמיטב יכולתנו כדי לסייע לטל, להקל את סבלו, ולהיות אתכם בשעות הקשות והרבות שעברתם ליד מיטתו.
ראינו את כל נציגי המשפחה הקרובה, ובמיוחד אתכם: שמעון, פני, חן ולירן מגיעים במסירות ובהתמדה, עושים ככל יכולתם להטיב לו ולחפש כל פיסת מידע אופטימיות. הערכנו מאוד את מסירותכם לאורך האשפוז וכאבנו אתכם את הקושי לראותכם במצב זה. לצערנו הרב הסתיים הטיפול באובדן יקירכם - טל, ועל זאת כולנו כואבים אתכם מאוד ומשתתפים באבלכם. נפעמנו מעוצמות הנפש, שגייסתם כדי להתמודד עם המציאות הבלתי נתפסת. אתם משפחה מיוחדת שהשאירה עלינו חותם חזק מאוד". כתבו צוות היחידה לטיפול נמרץ למשפחה, לאחר מותו של טל.
אלפי אנשים המומים ולא מעכלים את הבשורה, ליוו את טל בדרכו האחרונה. לא נותרה עין יבשה אחת לנוכח התמונות והדברים שנשמעו בהלוויה.
מפקד הבא"ח, סא"ל אייל אסרף ספד: "קשה היה שלא לשים לב אליך בפלוגה. חייל חייכן, חברותי ובעל חוש הומור, כזה שיודע לומר את הדבר הנכון בכדי להפיג את המתח. כבר בתחילת הדרך היה ברור שנועדת לגדולות. הרצינות, ההשקעה ושאיפתך למצוינות לאורך כל הטירונות הביאו אותך להישגים בכל תחום שבו עסקת.
בריצות ובמסעות למרות שהיה לך כושר גופני מצוין ויכולת להיות קדימה, העדפת תמיד לעזור לחברים המתקשים מאחור. מפקדיך ראו בך לאורך כל הדרך את המבוגר האחראי בצוות, ולכן גם ייעדו אותך להיות מפקד כיתה על חבריך בהמשך הדרך. היית צנוע והתרחקת מכבוד. לא הרגשת בנוח כשמפקדיך שיבחו אותך על הצטיינותך. היית מקובל ואהוב מאוד בקרב חבריך, ולמפקדים סיפרת שאתה מרגיש שהפלוגה היא הבית. אבל העיקר בלטת בחיוך בשמחה ובאופטימיות לא נגמרת. בכל סיטואציה גם שקשה בטירוף, יש את טל שמחייך, שומר על אופטימיות וזורק איזה משפט שמעודד את כולם".
אביו הבטיח לטל כי "נמשיך להיות מאוחדים ולשמוח כי זה מה שרצית וזה מה שתמיד ציוות, אם היינו שואלים אותך עכשיו את אתה מרגיש, הייתה אומר שהכל בסדר. אנחנו כמצוותך נהיה בסדר".
אחותו חן זעקה שבר למול קברו הטרי של אחיה הקטן, והבטיחה לו כי תנציח את זכרו. "...אנו נזכרים באח הקטן והנפלא שלנו, האור של הבית עם החיוך והקסם השובה, שאין אחד שלא התאהב בך...היית מלאך ועלית כמלאך לשמיים - שם את ה ממשיך להיות אותו טל, רק מרחוק... אנחנו מבטיחים לך במעמד זה, סביב כל האנשים שבאו לכבודך שנזכור אותך לעד!
נזכור וננציח בכל דקה וכל נשימה חיינו".
נטע חברתו מארגז החול ספדה בשם החברים "גיבור שלנו... החיוך שלך ששובה את כולם, שממיס את כולם, שגורם לכולם להתאהב בך, ולרצות להתאהב בך, ולרצות להישאר קרובים אליך. כולנו תמיד פארנו אותך, הערצנו אותך, קראנו לך "נסיך" כי אתה באמת כזה! הבחור הכי איכותי שיצא מביננו ושיצא לכולנו להכיר, הגאווה של השכבה, היפה של השכבה. כולם יודעים שאתה חלק בלתי נפרד ממני, החבר הכי טוב שלי, חבר ילדות שלי, איש הסוד שלי. שתמיד נמצא בסביבה, תמיד פה לתמוך, לעזור, לעודד, להצחיק, וכל זאת מבלי שתאמר מילה, רק הנוכחות שלך הספיקה. בקסם שלך היית עושה טוב לכולם. כל התמונות, המכתבים מהילדות, השיחות שלנו, ההודעות הקטנות שהיית שולח בין לבין, הבדיחות וההומור המיוחד שלך, הקסם שלך, צורת הדיבור שלך, הישיבות שלנו והשיחות בשעות הקטנות, כל אלה שמורים רק לך טאול שלי... ידענו שגם בצבא, כמו בכל דבר אחר בחיים שלך, תהיה המוצלח ביותר, האיכותי ביותר, הראשון להגיע, להוביל, לעשות, לעזור... הראשון לנצח, הרי אין חזק, ואין טוב ואיכותי ממך, כי זה אתה - טלוס שלנו. "טלוס, אתמול עד היום חלקתי לך ביחד עם המחלקה שלי כבוד אחרון. מסע העלייה לבסיס האימון המתקדם הוקדש לך. כולם הלכו לכבודך 30 קילומטר ואני צעדתי עם הדגל הזה על הגב..." רון חברו עם דגל של הגדוד אליו משתייך, ובו הקדשה אישית לטל החבר הטוב שלו, במסע שצעד לכבודו יום לאחר פטירתו של טל.
חבריו ההמומים לנוכח הבשורה המרה שפכו את ליבם בפרופיל הפייסבוק של טל ומתארים אותו כמודל לחיקוי ומופת עבור רבים, הבחור המצליח והצ'ארמר ששובה את כולם עם חיוכו ועיניו הטובות, שמעניק וצנוע בדרכו הייחודית. "היום איבדנו חבר, איבדנו עולם. מלאך עם חיוך שלא נשכח..."
יריית הפתיחה לנתיב ההנצחה הייתה מסע הכומתה באוקטובר 2012. אחיו הקצינים של טל - לירן וחן, וחברו רון צעדו עם חבריו לצוות, זה לצד זה, את 12 הק"מ האחרונים בנוף המרחבים הירוקים בצפון, שחתמו מסע מפרך בן 70 ק"מ. המסע הסתיים באתר ההנצחה והמורשת של חטיבת "גולני" למול לוחות הנופלים, בהן חרוט שמו של הנופל ה-1442 - רב"ט טל שגב. התחלתם החדשה של חבריו עם הכומתה החומה בכותפת המדים, למול הזיכרון של חבריהם טל, מסמל את חלקו הבלתי נפרד מהצוות ברוחו ובנפשו.
אחיו של טל קיבלו בשמו את הכומתה החומה שהעניק לו הסמל שלו - יותם.
הרציני, השקדן, אופטימי, השנון, העניו, החייכן - מלח הארץ שעיניו סיפרו עולם, חי 19 שנים מלאים, ומילא את שק חייו בשלל חותמות, שטבע במקומות, זמנים ואנשים שונים. קורות חייו אינם נגמרים לעולם, וחיינו לצד ההנצחה והזיכרון הם אלה שימשיכו בכתיבתם, משום שאין ספור מילים לא יספיקו בכדי לתאר את השלם הגדול מסך חלקיו
מי הוא טל שגב היקר!
על מצבתו נחרטו שתי שורות, 46 תווים, המנגנים את מנגינת חייו שאי אפשר להפסיק -
"עיניך סיפרו הכל ללא שיח וקול
יהלום מלא עוז, שפיצח גם "אגוז"!"