סמ"ר עופר ג'רבי ז"ל

עופר ג'רבי
הדלקת נר בן 20 בנפלו
בן צפורה ויצחק
נולד בפלמחים
בכ"ח באדר א' תשמ"ד, 2/3/1984
התגורר במושב בן זכאי
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: פלחה''ן ''דולב''
התגייס ב-מרץ 2002
נפל בפעילות מבצעית
בכ' באייר תשס"ד, 11/5/2004
מקום נפילה: זייתון
באזור רצועת עזה
מקום קבורה: יבנה
הותיר: הורים, אחות - רעיה ושלושה אחים - אבי, שלומי ואייל

קורות חיים

עופר, בן ציפורה ויצחק, נולד ביום כ"ח באדר א' תשמ"ד (2.3.1984) בבסיס חיל האויר "פלמ"חים", אח צעיר לרעיה, אבי ושלומי, כשהיה בן חמש וחצי נולד אחיו הקטן אייל.

עופר גדל בבן זכאי. למד בביה"ס היסודי בקבוצת יבנה ולאחר מכן בביה"ס "ביאליק" ביבנה. המשיך לחטיבת הביניים ע"ש "גינסבורג" ביבנה ומשם המשיך לימודיו בביה"ס הטכני של חיל האוויר. לאחר מכן במהלך כיתה י"א המשיך בביה"ס "אנקורי". לקראת תום לימודיו החליט עופר כי את תקופת טרום הגיוס יבלה על חוף הים ובמקומות שאהב יחד עם האופנוע הצמוד שלו.

את ילדותו ובגרותו הקסומה בילה עופר בין ספסל הלימודים לנופים והסביבה הפסטורלית במרחבי המושב. רכב על טרקטורונים, אופנועים, טיולים בפרדסים ובשמורה ואהב החופש והמרחב.

בהיותו בן 13 היה עופר ילד מבוקש מאת סוכנויות המדיה השונות בשל יופיו, חיוכו ועיניו התכולות כמו הים, אהבתו. עופר הספיק להצטלם לפרסומות שונות בכלי התקשורת, אהב מאוד את החיים, לצלם בעצמו ואת המצלמה אשר תיעדה אותו.

עופר ינק עוד בילדותו, ילד מבית אבא (קצין בח"א) את אהבת הארץ, האדמה וההגנה על המולדת. עוד בטרם גיוסו טווה עופר את מסלול שירותו הצבאי בעקבות אחיו הגדול שלומי אשר שירת בפלח"ן גבעתי ושימש מודל הערצה וחיקוי עבורו.

בחודש מרץ 2002 התגייס עופר לצה"ל ובמאמצים כבירים ורצון עז להגיע לשרות בפלח"ן. לאחר גיבוש מפרך התקבל עופר והחל דרכו כלוחם בפלוגה. במהלך שנה וחודשיים סיים מסלול וקיבל את הסיכה (חנצ'יקון) עליה חלם. לאחר מכן יצא לקורס מפקדים ומשם המשיך לסמלים בכירים, הועלה לדרגת סמל ראשון וקיבל לפיקודו צוות צעיר אשר בראשו קצין, אשר את מקומו אמור היה עופר להחליף.

חברתו מיטל ליוותה אותו עוד בטרם גיוסו לצה"ל ולא נפרדו מרגע שהגיע לחופשותיו הקצרות. בין מיטל, המשפחה וחבריו היה עופר מתמרן במהלך החופשות ומשתדל היה למצות כל רגע והזדמנות עם החבורה המגובשת מהצבא אשר להם הקדיש עופר חופשותיו (בצפון ובדרום הארץ). מקום מיוחד היה שמור לרותם חברו הטוב ממושב כפר הנגיד הסמוך אשר ביניהם היתה חברות נפש עמוקה.

דברי נתי מפקד הצוות וחברו של עופר: "לעופר היתה רוח לחימה ומוטיבציה גבוהה, רצון עז לתרום, היה איש מעשה בכל רמ"ח איבריו. נלחם על מה שהאמין ולא ויתר לרגע, היה נכון לשמוע ולקבל עצה גם מחבר וגם ממפקד. תמיד העלה חיוך באשר פנה, אצלו ואצל חבריו. ידע להעניק אוזן קשבת לפקודיו, לתמוך בהם, לשמש כמחנך. העריץ את אחיו שלומי, אהב את חברתו מיטל בכל מאודו".

ביום כ' באייר תשס"ד (11 במאי 2004), נפל עופר בפעילות מבצעית בכפר זייתון בעזה. בן 20 היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין ביבנה. הותיר אחריו הורים, אחות ושלושה אחים כואבים והמומים.

אחיו שלומי כתב: "איני יודע אם לצחוק או לבכות, אם לצעוק או לשתוק, אם לרוץ או לעמוד. הכל מטושטש ונראה כחלום. לפעמים חלום טוב ולפעמים חלום רע, איני יודע מה יותר טוב העבר או העתיד, המלחמה או השלום, השחור או הלבן. רק דבר אחד יודע אני שאת החורים אי אפשר לסתום.