שחר בני היקר
אתה שהפכת אותנו לראשונה להורים מאושרים, שחור תלתלים חייכן ומלא מרץ.
אתה שהכי מהר הלכת והכי מהר דיברת. והתוות את הדרך לאחיך הצעירים. מונח כאן מתחת לאבן הקשה והקרה והלב ממאן להבין..
אתה שהיית לנו למקור גאווה, כבננו, כתלמיד, כחייל, כסטודנט ובסוף הדרך כפצוע שלא ויתר.
אינך יותר.
לא נשמע את נגינת הגיטרה ושירתך בכל הבית.
לא נחסיר פעימה כאשר אתה יוצא למילואים.
לא נצחק עוד אתך ועליך כשאתה יוצא לעבודה בערב או לבילוי.
לא נתווכח פוליטיקה וערכים.
לא אצעק עליך שלא תגמור את השניצלים
לא נחבק את הגוף התוסס והיפה
לא אנשק את עיניך היפות וארוכות הריסים.
ילדי, נפער חור ענק בחיינו שדבר לא יוכל למלאו.
השארת אותנו חסרים והימים לא מנחמים.
ורק תמונות וזכרונות נשארו לנו ממה שהיית.
אני לא יודעת איך אבל עשרות פעמים עברתי על התמונות במחשב שלך ורק אתמול גיליתי את השיר של נתן יונתן מסתתר בין תמונותיך
בסוף הדרך
בכל מקום
יש תהום לאמיצים
וצל לעייפים
ומעיין שקרירותו ניגרת
בכל שחרית
יש טל לרועדים
ואור לאוהבים
ואבנים קרות ועשב פרא.
בכל ערבית
יש קץ לסוערים
ועץ לערירים
וסלע לשוכבים בסוף הדרך.
אוהבת אותך
אמא