סגן אורן זיו ז"ל

אלבום תמונות

ברכה לאמא

שלום לכולם ובמיוחד מזל טוב אמאל'ה!

עד מאה ו-20 ליום ההולדת ה-41 שלך, שלשמחתי 18 שנה מתוכם אני הייתי איתך ועם אבא וקיבלתי את הפינוק הכי גדול והכי מיוחד בעולם. הפינוק היה כל כך גדול, שעכשיו כשאני בצבא ואין לי פינוק, הוא חסר בצורה כזאת שאי אפשר לתאר. עד כדי כך, שביום ראשון כשאני מגיע לבסיס אני נוטה לבכי (את מבינה, בוכה, ועוד רוצים שאני אשרת בלבנון). בשבת כשאני נשאר, אני לא מסוגל לדבר ורק מחכה לרגע שאני אוכל להתקשר הביתה.
כשהייתי בבית, רק רציתי להיות בצבא, כשאני בצבא, אין לי שום מושג למה רציתי להיות פה. עוד לא התרגלתי לזה שבצבא כשאני חולה אז לא מכינים לי ישר תה, תרופות, אוכל טוב וכו'. אבל אני מקווה שאני אתרגל לחיים המחורבנים פה, כי הרי אין לי ברירה.
כי יום חמישי בערב, בשבוע שאני יוצא, זה פשוט חגיגה, אין מאושר ממני, אני פשוט מטפס על הקירות משמחה. מאוד קשה לתאר את זה. אם לפחות היו לי פה חברים טובים, אבל אין לי. זה פעם ראשונה שאני לא מתחבר פה עם אנשים ואין לי מושג למה. אין לי שום ספק שזו אחת מהבעיות שאני נשבר כל פעם.
דרך אגב, כשאני מגיע הביתה ביום שישי, את לא חייבת להכין לי את האוכל הכי טוב בעולם ולפנק אותי כל כך. עצם העובדה שאני בבית מספיקה לי ואני יכול להיות מאושר עד הגג רק מלהיות איתכם בבית, למרות שהאוכל זה דבר הכרחי כי פה קצת חסר אוכל טוב.
טוב, אז מזל טוב אמא יקרה שלי ובעזרת השם שאני יבוא הביתה שבוע הבא אז אני יכול לברך אותך פנים מול פנים ואפילו לחבק ולנשק אותך.
אני נורא מתגעגע ונורא אוהב את כולכם.
נ.ב. - עופר, תודה על העוגיות הפיצוציות שלך ועל זה שאתה משקיע בשבילי כל כך, אני נורא מעריך את זה.

אז ביי ותמסרו ד"ש לסבתות ולדודים ואם אני לא יפקיר נשק, אז בשישי אני בבית.
מזל טוב!
עד 120 !