סגן אורן זיו ז"ל

שיר לזכרו / איתן ושרה דוידי
אורן זיו ז"ל

שמש אביב חמימה רבה
שורשיו ינקו מים זכים
ממעמקי הלב והנשמה
טופל, טופח וגדלו פוארותיו
לתפארת עמד והידר את הסביבה
בצילה של גבעה ארב הכורת
ולאורו של ירח מלא
הונף הקרדום וננעץ
ובשניה אחת, האורן שרוע, דום
זה העלם, ורוד הנשמה
עם פני המלאך ומבע הענווה
מלח הארץ, גאוות המשפחה
הראש מסרב לקלוט, להבין
והלב ממאן להינחם, לשקוט ולהירגע
ורצון רק אחד
להשכיח הרגע המר
להשיב את האתמול
ורצון רק אחד
לא לשבר ולא לבכות
להשיב את שמחת החיים על כנה
לתת לו הזדמנות להניב פירותיו
ליהנות מצילו, מריחו ומטעם אצטרובליו
עומדים, משתאים ומביטים למרום
ונוטפות דמעות אין ספור
ויוצאת דאגה המרעידה את אמות הסיפים -
מדוע צו הגורל כה אכזר?
למה ניתק החוט, הפתיל בטרם בער?!
אם רק זו הדרך בה ללכת
אחרת איננה
נלך בה עד תום
אשרינו שניחנו ביכולת
לזכור
לשמור, לנצור, לכמוה
ולזכור
זה הכוח המספק את הבעירה לאש התמיד
זה הכוח הדוחף קדימה ללכת
כי אין טעם לעצור

נכתב ע"י איתן ושרה דוידי (חברים של נתן)
לונדון. לזכרו של אורן זיו ז"ל
17.1.2000