אלבום תמונות
אני זוכר את יהושוע בני כילד שאהב ללמוד, ללכת לבית הספר, כילד שעסק בתחביבים שונים כמו טיסנאות, נגינה, חוגי דרמה, חוגי ספורט למיניהם.
יהושע התגייס לצבא בגיל 18 עם חלומות רבים וחברה שמאוד אהב ואמור היה לבקש את ידה עם שחרורו מצה"ל. כל זה לצערי לא התגשם.
אני זוכר את היום שבו נהרג בני, זה קרה ממש עם פרוץ המלחמה בתאריך 7/10/73. הוא נהג בטנק שחטף פגיעה ישירה, הטנק התפוצץ, חבריו הצליחו לקפוץ אבל הוא לא הספיק ושם מצא את מותו.
תקופה ארוכה נחשב לנעדר, תקופה שהיתה מאוד קשה לנו במשפחה. גם לאחר נפילתו אי אפשר היה להגיע למקום בו נפגע ונהרג בחווה הסינית ולכן גם לא ניתן היה להוציא את גופתו ולהביאה לקבורה. רק לאחר מספר חודשים כשהוכרזה הפסקת אש עם מצרים הבאנו אותו למנוחת עולם וקברנו אותו באשדוד.
אני זוכר פגישה שהיתה לי איתו לפני המלחמה. הוא סיפר לי באותה פגישה שבקרוב תפקוץ מלחמה והם מתכוננים לקראתה. מילותיו האחרונות באוזני היו: "אבא אל תדאג המורל של החיילים גבוה ואנחנו ננצח".
יום לפני צאתו לקרב ישבנו יחד עד השעות הקטנות של הלילה ושוחחנו על המצב הבטחוני, על תוכניותיו לעתיד ולא שיערתי אז שזו תהיה פגישתנו האחרונה.