אחי היה בן 20 בנופלו. נקבר באשדוד, אחד מחללי מלחמת יום הכיפורים שנפלו בחווה הסינית. אני כילד צעיר זוכר אותו, הוא היה אחי הגדול. גדול ממני ב-6 שנים, אני זוכר אותו כמנהיג כשכל האחים הצעירים הולכים בעקבתיו. הוא אהב כדורגל ושיחק במכבי יבנה וגם אנחנו האחים המשכנו את דרכו.
אני הייתי כבן 13 כשאחי נהרג. זכורה לי ההודעה על העדרותו כשהגיעו נציגי צה"ל לביתנו ובקשו פרטים מזהים שאפשר יהיה להקל בזיהוי. רק לאחר כחצי שנה נמצאה גופתו. בתקופה הזאת המשפחה עברה ייסורים, במיוחד לאור אי הוודאות לגביו, האם הוא בחיים או לא. אמי קבלה את הבשורה מאוד קשה. לא תפקדה באותם ימים, מצבה הבריאותי היה קשה ואבי נאלץ לתמוך בה ובמשפחה ולנהל את ענייני הבית.
אחי היה בעל כושר גופני טוב. הוא הגיע לשריון כחייל קרבי. היה נהג טנק. עם נכונות רבה לשרת ביחידה מובחרת ולתרום מכישוריו ויכולתו.
אני זוכר אותו כנער שהשתתף בחוג דרמה במסגרת מופת, מנגן בגיטרה שעות על גבי שעות, משתתף בחוג טיסנאות, וכל זה בנוסף ללימודיו היסודיים בבית ספר "ביאליק" ביבנה, ואח"כ בתיכון המקצועי במגמת חשמל באשדוד.
כמו כן היה פעיל בתנועת הנוער העובד והלומד יחד עם חבריו הרבים מהשכונה. בתקופה שבה שרת בצבא גם אחותו מירי היתה חיילת בבסיס רפידים לא רחוק מהבסיס בו שרת יהושע היא הספיקה לבקר אותו יום לפני שנהרג ולהפרד ממנו כי הם ידעו שהוא עומד לצאת להלחם בתעלה.
חשוב לציין שיהושוע הרגיש אחריות כלפי אחותו וכלפי אחיו הצעירים, תמיד דאג שלא יסעו בטרמפים שיזהרו בדרך, ונפילתו הותירה חלל מאוד כבד בליבנו.
יהושוע קבור בחלקה הצבאית בבית הקברות באשדוד בסמוך לבן הדוד שאף הוא נפל במלחמת יום הכיפורים וגם שמו זהה לשם אחי, יהושוע אמין.
ביום הזכרון המשפחה המורחבת והחברים עולים לבית העלמין באשדוד לחלוק כבוד לשני חללי המשפחה. שנפלו באותה המלחמה ונושאים את אותו השם.