ראש המועצה המקומית ביבנה, שלמה מלכה, ועמו אשה פעילה בלשכת הסעד, באו לביתה של משפחת מזוז. כאן מצאו את האשה ההרה ואת אמה הקשישה, המתגוררת ברחוב הסמוך. הילדים הרכים שיחקו בחצר רפודת החול.
לאחר שעה קלה פרצה יבבה מן הבית. זעקת כאב, זעקת שכול ואלמון.
חמשת הילדים פוזרו בין קרובים ושכנים. האשה נפלה למשכב. חודש ימים לאחר מכן ילדה את הילד הששי. בן זכר. הוא נקרא בשם אביו: חיים.
כמנהג בני תוניס עורכים בבית אזכרה בכל שלושה חדשים. לאזכרה בא גם רבי רפאל סבן, רבה של נתיבות. הכל בוכים לחיים-חויטה מזוז שנפל, אך המחשבות נתונות לאשה האלמנה, לששת הילדים היתומים מאב, שהבכירה היא בת שבע שנים והקטן נולד לאחר מות אביו.
והאשה - הנה היא נצבת עתה במטבח ושותקת. האם כתב משהו? - לא, הוא לא כתב. האם אפשר לראות מתמונותיו? הוא לא הרבה להצטלם. הנה תמונה בודדת, תמונת פספורט שדבוקה היתה לדרכון התוניסי בו עלו ארצה. צנועים היו, דלות ותמימות שכנו בביתם.